בחוץ ירד כבר הערב והחשיכה צבעה את הרחוב בכתמי צללים חרישיים. במבט נוסף ניתן היה להבחין בשלושה חתולים פזורים בפינות שונות של הרחוב, שלובים בעלטה אשר משאירה אותם רואים ואינם נראים, ממתינים בשקט להתרחשות כלשהי שתגיע לפיתחם. עמדתי מוסתר בצילה של גדר בטון, משקיף על התנועה הדלילה של עוברי האורח ברחוב. אחד החתולים שהיה שרוע על גג מכונית חונה הביט לכווני אולם בשל החושך ששרר מסביב לא ניתן היה לדעת האם האחרון הבחין בי או שמא היה עסוק בבהיה סתמית כהרגלו בקודש. זזתי לאיטי עמוק יותר לעבר הצל שהיה מונח בחסות הגדר והמתנתי לשעת כושר שתאפשר לי לנוע קרוב יותר לכוון חלון הבית מבלי שאמשוך תשומת לב מיותרת מצד עמיתי חתולי הרחוב.
לפתע נשמע קול מנוע מתקרב ומכונית שחורה גלשה אל הרחוב באיטיות בחיפוש נואש אחר מקום חניה. המכונית ונהגה משכו את תשומת ליבם של שלושת החתולים ואני ראיתי בכך הזדמנות מצויינת לגמוע את המרחק הקצר שנותר לי עד לחלון הדירה בקומה השנייה. לאחר קפיצה מתוכננת היטב נחתתי על אדן החלון במיקום שאיפשר לי צפייה במתרחש בתוככי הדירה ועדיין השאיר אותי מוסתר דיו מהרחוב עצמו. במבט חטוף פנימה וידאתי כי החדר ריק ואין סכנה כי אתגלה מבעוד מועד, זאת למרות שממילא החלטתי להגיע למקום רק לאחר שקיבלתי אינדיקציה מוקדמת כי הדייר עצמו נמצא אותה עת בפגישה הרחק משם. אותו החדר שנשקף ממקום המצאי נראה קטן להחריד והיה עמוס בחפצים רבים, פזורים באי סדר ששיווה לחלל הקטן מראה של מחסן נטוש. הלילה אילץ אותי לאמץ את עיניי החתוליות כדי שיהיה בידי לבצע סריקה יעילה במהלכה מצאתי לשמחתי את האישור לחשדותי - המשופם מתכנן מפגש בחו"ל. כרטיס הטיסה שכב בודד בקצהו של שולחן כתיבה ישן ומעופש, אולם מבעד לזגוגית החלון לא ניתן היה להבחין בפרטי הטיסה. המשכתי לסרוק את החדר אחר שביב של חיים חתוליים. למרגלות השולחן נמצאו מונחות שתי קעריות מפלסטיק שהעידו לבדן על דייר נוסף בעל ארבע רגליים שבאותה עת נפקד אף הוא מהדירה.
על מנת שלא להתעכב יתר על המידה בהיותי חשוף, מואר חלושות ע"י תאורת הרחוב, הנחתי על אדן החלון בדל סיגריה שהיה הסימן המוסכם ביני לבין חתול הבית בכל עת בה נדרש האחרון לפגישה דחופה עימי. לאחר שוידאתי כי אין איש מבחין במעשי שבתי על עיקבותי ויצאתי לכוון חניית הרכבים הנמצאת על גג הקניון הסמוך - היא נקודת המפגש המוסכמת אליה ייצא גם הדייר החתולי ברגע שיבחין בבדל המונח בחלון. לאחר דקות ספורות של הליכה מהירה, במהלכה בדקתי שאין לי "זנב", מונח שפירושו עיקוב בשפת החתולים הסמויים - וכן, אני מודע לבעייתיות של האמור בהקשר החתולי, הגעתי לנקודת המפגש והתמקמתי לקראת המתנה ארוכה הצפוייה טרם בואו של "ארתור", החתול שלי "בפנים". כדי להעביר את הזמן עד להגעת הסוכן נברתי בפחים אליהם הושלכה אשפה טרייה מבית היוצר של מסעדת בשרים סמוכה. למרבה שמחתי מצאתי בקלות יחסית מספר נתחי בשר איכותיים שוודאי הושלכו לא מכבר מצלחתה של בחורה סקינית ועתה המתינו לכל דורש.
ככל שנקפו הדקות חילחלה בגופי עננת עייפות נעימה עד אשר לבסוף הרשתי לאחרונה להשתלט עלי לחלוטין ושקעתי בתנומה רכה תחת מכונית חונה. חתולה שחורה בעלת פרווה מבריקה התקרבה אלי והתכחכה בי בחטף, התערבבה בחלום על אהובה שחורה אחרת שהיתה נטועה עמוק בזכרונותי. המגע המפתיע גרם לי להתפכח במהירות אולם החתולה נעלמה לפני שהספקתי לפנות אליה. לאחר כחצי שעה הבחנתי בארתור עושה את דרכו לכיווני. "חיכיתי לך כבר כמה ימים וכבר חששתי שלא תגיע" ציין ארתור בנימה כעוסה. הוא הביט בי ממתין לראות את תגובתי ואילו אני המתנתי בשקט עד שיסדיר את נשימתו ובחרתי שלא לענות להאשמה המובלעת בדבריו. ארתור הביט בנתחי הבשר שהיו מסודרים לפניו וחכך בדעתו האם ראוי לחתול ביתי שכמותו שיאכל נתחי אשפתות.
"הוא אמור לנסוע לחו"ל בקרוב" מלמל ארתור בין ביס לביס בעודו מעווה פרצופו על מנת לרמוז בגסות אודות חוסר שביעות רצונו מטיב הבשר. "את זה אני כבר יודע" ציינתי בזלזול קל שרמז לארתור שהטון בו בחר לא מצא חן בעיני כלל וכלל. "תגמור לאכול ואז נדבר. כמה זמן יש לך בשבילי היום?". "הוא הלך לישון עם חלון פתוח כך שאוכל להשאר כמה זמן שארצה". ארתור המשיך לבלוע את נתחי הבשר במהירות שיא ונדמה כאילו היה עושה זאת מכורח השרדותי, מבלי שטורח להבחין בטעם של מה שמכניס לפיו. בעבור זמן קצר סיים ארתור את מלאכת השאיבה והתפנה להתנקות מהרפש שדימה כי דבק בכל חלקי פרוותו המבהיקה. חשבתי לעצמי שארתור הוא בעצם חתול בית כה מפונק שכבר הספיק לשכוח לחלוטין את עברו ברחוב ולולא מפגשינו העיתיים לא היה מעז לצאת לבדו בלילה העירוני. אבל זו בדיוק ההתרגשות שסיפקו לו אותם המפגשים העיתיים עימי, ולכן הערכתי שיוסיף להגיע (בוודאי לא היה מדובר בהגעה לשם נבירה בשאריות הבשר הנמק שהיה באפשרותי לספק מפעם לפעם).
לפתע נשמע קול מנוע מתקרב ומכונית שחורה גלשה אל הרחוב באיטיות בחיפוש נואש אחר מקום חניה. המכונית ונהגה משכו את תשומת ליבם של שלושת החתולים ואני ראיתי בכך הזדמנות מצויינת לגמוע את המרחק הקצר שנותר לי עד לחלון הדירה בקומה השנייה. לאחר קפיצה מתוכננת היטב נחתתי על אדן החלון במיקום שאיפשר לי צפייה במתרחש בתוככי הדירה ועדיין השאיר אותי מוסתר דיו מהרחוב עצמו. במבט חטוף פנימה וידאתי כי החדר ריק ואין סכנה כי אתגלה מבעוד מועד, זאת למרות שממילא החלטתי להגיע למקום רק לאחר שקיבלתי אינדיקציה מוקדמת כי הדייר עצמו נמצא אותה עת בפגישה הרחק משם. אותו החדר שנשקף ממקום המצאי נראה קטן להחריד והיה עמוס בחפצים רבים, פזורים באי סדר ששיווה לחלל הקטן מראה של מחסן נטוש. הלילה אילץ אותי לאמץ את עיניי החתוליות כדי שיהיה בידי לבצע סריקה יעילה במהלכה מצאתי לשמחתי את האישור לחשדותי - המשופם מתכנן מפגש בחו"ל. כרטיס הטיסה שכב בודד בקצהו של שולחן כתיבה ישן ומעופש, אולם מבעד לזגוגית החלון לא ניתן היה להבחין בפרטי הטיסה. המשכתי לסרוק את החדר אחר שביב של חיים חתוליים. למרגלות השולחן נמצאו מונחות שתי קעריות מפלסטיק שהעידו לבדן על דייר נוסף בעל ארבע רגליים שבאותה עת נפקד אף הוא מהדירה.
על מנת שלא להתעכב יתר על המידה בהיותי חשוף, מואר חלושות ע"י תאורת הרחוב, הנחתי על אדן החלון בדל סיגריה שהיה הסימן המוסכם ביני לבין חתול הבית בכל עת בה נדרש האחרון לפגישה דחופה עימי. לאחר שוידאתי כי אין איש מבחין במעשי שבתי על עיקבותי ויצאתי לכוון חניית הרכבים הנמצאת על גג הקניון הסמוך - היא נקודת המפגש המוסכמת אליה ייצא גם הדייר החתולי ברגע שיבחין בבדל המונח בחלון. לאחר דקות ספורות של הליכה מהירה, במהלכה בדקתי שאין לי "זנב", מונח שפירושו עיקוב בשפת החתולים הסמויים - וכן, אני מודע לבעייתיות של האמור בהקשר החתולי, הגעתי לנקודת המפגש והתמקמתי לקראת המתנה ארוכה הצפוייה טרם בואו של "ארתור", החתול שלי "בפנים". כדי להעביר את הזמן עד להגעת הסוכן נברתי בפחים אליהם הושלכה אשפה טרייה מבית היוצר של מסעדת בשרים סמוכה. למרבה שמחתי מצאתי בקלות יחסית מספר נתחי בשר איכותיים שוודאי הושלכו לא מכבר מצלחתה של בחורה סקינית ועתה המתינו לכל דורש.
ככל שנקפו הדקות חילחלה בגופי עננת עייפות נעימה עד אשר לבסוף הרשתי לאחרונה להשתלט עלי לחלוטין ושקעתי בתנומה רכה תחת מכונית חונה. חתולה שחורה בעלת פרווה מבריקה התקרבה אלי והתכחכה בי בחטף, התערבבה בחלום על אהובה שחורה אחרת שהיתה נטועה עמוק בזכרונותי. המגע המפתיע גרם לי להתפכח במהירות אולם החתולה נעלמה לפני שהספקתי לפנות אליה. לאחר כחצי שעה הבחנתי בארתור עושה את דרכו לכיווני. "חיכיתי לך כבר כמה ימים וכבר חששתי שלא תגיע" ציין ארתור בנימה כעוסה. הוא הביט בי ממתין לראות את תגובתי ואילו אני המתנתי בשקט עד שיסדיר את נשימתו ובחרתי שלא לענות להאשמה המובלעת בדבריו. ארתור הביט בנתחי הבשר שהיו מסודרים לפניו וחכך בדעתו האם ראוי לחתול ביתי שכמותו שיאכל נתחי אשפתות.
"הוא אמור לנסוע לחו"ל בקרוב" מלמל ארתור בין ביס לביס בעודו מעווה פרצופו על מנת לרמוז בגסות אודות חוסר שביעות רצונו מטיב הבשר. "את זה אני כבר יודע" ציינתי בזלזול קל שרמז לארתור שהטון בו בחר לא מצא חן בעיני כלל וכלל. "תגמור לאכול ואז נדבר. כמה זמן יש לך בשבילי היום?". "הוא הלך לישון עם חלון פתוח כך שאוכל להשאר כמה זמן שארצה". ארתור המשיך לבלוע את נתחי הבשר במהירות שיא ונדמה כאילו היה עושה זאת מכורח השרדותי, מבלי שטורח להבחין בטעם של מה שמכניס לפיו. בעבור זמן קצר סיים ארתור את מלאכת השאיבה והתפנה להתנקות מהרפש שדימה כי דבק בכל חלקי פרוותו המבהיקה. חשבתי לעצמי שארתור הוא בעצם חתול בית כה מפונק שכבר הספיק לשכוח לחלוטין את עברו ברחוב ולולא מפגשינו העיתיים לא היה מעז לצאת לבדו בלילה העירוני. אבל זו בדיוק ההתרגשות שסיפקו לו אותם המפגשים העיתיים עימי, ולכן הערכתי שיוסיף להגיע (בוודאי לא היה מדובר בהגעה לשם נבירה בשאריות הבשר הנמק שהיה באפשרותי לספק מפעם לפעם).
